פרוייקט בתים מבפנים - פרישמן 90, תל אביב

אור ועיר, שימור וחדשנות, כבוד לעבר ומבט אל העתיד.

בדירה משפחתית שטופת אור ורחבת ידיים המשקיפה על כיכר רבין בתל אביב,
שלובים היסטוריה מרתקת, תפישת עיצוב מעודכנת ומעגלי חיים.

כשמעצב הפנים יהודה בן ישי עבר לראשונה לתל אביב, הוא מצא דירה שכורה באחד הבניינים שעוטפים את כיכר רבין. מאז חלפו כעשר שנים, ובשעה שחיפש בית לו ולמשפחתו, גילה כי מבוקשו נמצא באותו בניין ממש.

זאת הייתה דירה נטושה, ריקה מאדם, אך ברגע שבן ישי פתח את הדלת, הוא חש ברוח של האשה המיוחדת שהתגוררה בה עשרות שנים יחד עם בן זוגה. הריהוט המקורי ופרטי עיצוב מדויקים שאבו את המעצב לסיפור החיים שהתקיים כאן, וריגשו אותו לא פחות מהפוטנציאל שגלום במיקום כה מרכזי ונוח.

כאן התגוררה נטה גטניו, בת למשפחה ממוצא איטלקי שהתגוררה באי היווני קורפו. גירוש הקהילה למחנות ההשמדה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה העמיד אותה במבחן הישרדות בלתי אפשרי, תוך שהיא מאבדת את כל משפחתה וסביבתה באושוויץ. אחרי מסכת נוראה של טלטלות והתעללות, שתשאיר בה חותם גופני ונפשי לכל שארית חייה, גטניו שרדה את השואה. היא עלתה לארץ, התיישבה בתל אביב עם בן הזוג, ישראל, והקדישה את כל ימיה להנצחת הקהילה שאיננה כדי שלא תישכח.

נטה חיברה את הספר ״מקורפו לבירקנאו ולירושלים״, הדליקה משואה ביום השואה והגבורה, ובצוואתה תרמה את רכושה וכספה למוסד ״יד ושם״ בירושלים, לבית כנסת ולגן ילדים.

כל אלה השפיעו עמוקות על בן ישי, שהתאהב בדירה כמו גם בסיפורה של האשה שגרה כאן, וידע כי אם יקבל את הזכות להתגורר בדירה, לא ימחק ממנה את הדיירת המקורית. מנהל העיזבון לא היה אדיש לכך, ובחר בו ובמשפחתו כדיירים העתידיים.

כיצד מנציחים את העבר מבלי לגור במוזיאון שקפא בזמן? זה היה האתגר שהמעצב הציב לעצמו: חידוש מקיף ושילוב מערכות חדישות ומתקדמות, לצד שימור מוקפד של ההיסטוריה.